הצווים הוצאו בהתאם לתקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. לחילופין, מבקשים בעלי הקרקע לקבוע כי ככל שהמדינה מעוניינת להמשיך ולהחזיק במקרקעין עליה לעשות כן, בדרך של הפקעה זמנית לפרק זמן קצוב ומוגדר מראש ולא מעבר לכך.

המדובר בחלקת קרקע שגודלה כ-320 דונם המצויה במערב ראשון לציון המצויה בבעלות מאות בעלי קרקע פרטיים. בעלי הקרקע מיוצגים על ידי עורכי הדין שמואל שוב והילה לביא ממשרד עורכי הדין שוב ושות' ואילו מדינת ישראל מיוצגת על ידי פרקליטות המדינה.

בשנת 1973, לאחר שהופקעו כבר מעל שליש מהקרקע, חתם הרמטכ"ל דאז, רב אלוף דוד אלעזר, ברוח התקופה והמאורעות, על צו סגירת שטחי אימונים, מכוח תקנה 125 לתקנות ההגנה. מכח אותם צווים גודר שטח של כ-144 דונם על יתרת החלקה בשטח של כ-177 דונם הוטלו מגבלות בניה וגישה מוחלטות.

מאז שנת 1973, כבר קרוב ל-40 שנה שבעלי הקרקע אינם יכולים אפילו להיכנס לחלקה המצויה בבעלותם שלא לדבר על עשיית שימוש בה.

עוד טוענים 83 הבעלים בעתירה כי עד לשנת 2000, נדרשו לשלם למדינת ישראל מס רכוש על הקרקע שבבעלותם, זאת למרות העובדה שלא יכלו לעשות בה כל שימוש.

תביעה כספית שהגישו הבעלים לחייב את מדינת ישראל לשלם להם דמי שימוש בגין השימוש שעושה מדינת ישראל בחלקתם נדחתה על ידי בית המשפט מהסיבה שבתקנה 125 (שתוקנה כאמור עוד בזמן המנדט הבריטי) לא צוין כי ישולם פיצוי בגין החזקת המדינה מכח צווים של תקנות ההגנה. יחד עם זאת, באותו פסק הדין דן בית המשפט בבעייתיות הקיימת בכך שהמדינה מחזיקה בקרקעות אלו משך פרק זמן כה ממושך שלא בדרך מוסדרת ומכח צווים אנכרוניסטיים.

כעת פונים בעלי המקרקעין בבקשה כי בית המשפט העליון יבטל הצווים שהוצאו עקב השימוש שנעשה על ידי המדינה ב"צו זמני שנועד לשעת חירום" משך 40 שנה.

שופטת בית המשפט העליון פרופסור דפנה ברק ארז הורתה למדינה להגיב לעתירה עד ליום 2.6.13.

{loadposition google02}