ככלל, בעלי קרקעות שהמקרקעין שבבעלותם הופקעו לצרכים ציבורים רשאים להגיש תביעה לקבלת פיצויי הפקעה.

בפסק דין שהתקבל על ידי בית המשפט העליון (ע"א 5964/03 ארידור נ' עירית פ"ת) נפסק כי חוק ההתיישנות חל גם על תביעות פיצויים אלו. המשמעות היא כי הזכות לתבוע מוגבלת בזמן, בדיוק כשם שתביעה כספית רגילה מוגבלת אף היא בזמן. ואולם בית המשפט לא הכריע מהו המועד שממנו יתחיל "המירוץ" הנ"ל: האם מהמועד שבו סירבה הרשות לשלם פיצוי? האם מהמועד שבו תפסה הרשות חזקה? ושאלה זו הועברה על ידו לדיון בהרכב שופטים מורחב יותר.


לאחרונה, דן בית המשפט העליון בהרכב מורכב של שבעה שופטים בשאלה זו. בית המשפט פסק כי תחילת המועד למניין תקופת ההתיישנות היא, לכל המאוחר, מהמועד שבו תפסה הרשות את החזקה במקרקעין. יחד עם זאת, הואיל ומדובר בהלכה חדשה ושעד עתה הייתה אי בהירות לגביה, קבע בית המשפט כי הלכה זו תיכנס לתוקפה תוך שלוש שנים ממועד פסק הדין, כלומר מיום 21.3.2016. מכאן שהלכה זו לא תחול על תביעות שכיום מתבררות בבתי המשפט וטרם ניתנו בהם פסקי דין וכן על תביעות חדשות שתוגשנה ב"חלון הזדמנויות" זה שנותר בפסק הדין.

המסקנה היא אפוא שבעלי מקרקעין שמקרקעיהם הופקעו כאמור צריכים להזדרז ולהגיש תביעות כדי למנוע דחיית תביעתם בשל התיישנות.

חשוב לציין כי העובדה שניתנה חלון הזדמנויות לשלוש השנים הבאות לא מונע מהרשות שהפקיעה את הקרקע להעלות טענת שיהוי ולהבהיר כי בעל הזכות השתהה יתר על המידה בהגשת התביעה (גם אם היא הוגשה בתוך פרק הזמן המותר).

{loadposition google02}