עיצוב ישראלי בבית בקיבוץ?

hadirot18911

vאם בתים ביישובי הפריפריה ובקיבוצים  מסוגננים ומעוצבים? רוב הקיבוצים עד שנות ה-80 של המאה ה-20 לא חיו כמשפחות, אלא הייתה הפרדה בין ההורים והילדים  על ידי בתי הילדים, הלינה המשותפת או בקיצור hadirot18911השיטה

איך כל זה משפיע על עיצוב הבתים ? האם ניתן לשייך את האדריכלות של תנועת התיישבות כאבן דרך באדריכלות הישראלית ? למעשה, אין הגדרה ממשית למה הוא עיצוב ישראלי ובטח שאין מושג מדעי או אקדמאי המגדיר את אדריכלות ישראלית.

לאחרונה ערכתי סקר לא מדעי ופניתי למספר אנשים בשאלה מהו עבורם עיצוב ישראלי ? קבלתי תשובות שונות ומגוונות, חלקן באו ממקום מאוד רגשי של טעם אישי וזיכרונות ילדות של ארץ ישראל הישנה והטובה, וחלקן הגיעו ממקום מקצועי ורציונאלי של התבוננות בערים, על המושבים ובתי הקיבוצים בהם אנו חיים.  


{loadposition google03}

עבורי להיות ישראלי הנו לחיות כאן, בארץ הזו, בכור היתוך (פיוז'ן) חברתי וסגנוני.
ומכאן גם העיצוב והאדריכלות הנם סוג של פיוז'ן – עיצוב אקלקטי (לקטני( המחבר בין ישן לחדש, סגנון כפרי ועיצוב מודרני.טעם אישי וצו האופנה. חיבור בין איקאה ורהיטים שעברו בירושה מבית סבתא.

כאדריכלית ולשעבר בת קיבוץ, שגדלה בסביבה בעלת מבנה חברתי אידיאולוגי המבוסס על שיוון, ראיתי כיצד האידיאולוגיה השפיעה רבות על תכנון הדירות והבתים, ועיצובם.
הבתים והדירות תוכננו כך יהיו בעלי אותו סגנון ומראה וישמרו על המאפיין השוויוני של הקיבוץ. בכל הדירות והבתים היה את אותו ריצוף, אותו מטבח, אותו צבע לקירות, שמירת האחידות מנעה כל בידול וטעם אישי.
הקיבוץ כמערכת היה היזם והקבלן, ובשל כך הוא זה שקבע את שיטת הבניה וחומרי הגמר.
היתרון בגישה זו היא בכך שאם משפחה עוברת בית אחד לאחר, לא נוצר מצב של חוסר שוויוניות.
כמובן שככל שחלפו השנים, וצרכי המשפחות והקהילה השתנו והתפתחו, נוצרו סדקים גם בתכנון, ולקראת סוף שנות ה-80 וראשית ה-90 תוכננו שכונות שמראה הבתים זהה בהן אך פנים כל בית תוכנן ועוצב לפי טעמה של כל משפחה.
לרוב עבדו הקיבוצים כגוף יזמי מול משרדי אדריכלים ספורים שהיו בקשרי עבודה מול התק"מ והשמו"צ.
משרדים אלו התמחו ביצירת אדריכלות פונקציונאלית בדגש על אחידות.
למה הכוונה ? הבתים והדירות תוכננו להיות בעיקר אסטטיים מבחינה צורנית ליצירת מראה אחיד של השכונה ולא תוכננו להיות נוחות ושימושיים עבור אנשים החיים בהם. המראה הכללי של השכונה –החזית, נשא את נס הצניעות, האחידות והשוויוניות.

כשאני בוחנת בעין מקצועית את הקיבוצים השונים בארץ, אני רואה פחות או יותר את אותם דגמים של בתים ומבנים, באותו סידור של שכונות מגורים, כשחריגה עתידית ע"י הרחבה תפגע בחזות המבנה והשכונה.
משרדי התכנון שעבדו עם התנועות הקיבוציות לא השכילו לתכנן את הבתים והשכונות להרחבה עתידית של הבית ולא שמו לנגד עינם את האפשרות לשינויי אורחות החיים האישיים של המשפחה וכמובן של הקהילה הקיבוצית, ולכן לא נתנו פתרונות המאפשרים את צמיחת הבית, הגדלתו ותכנונו מחדש בצורה התואמת את השינויים שאנו עוברים במהלך חיינו. יתרה מזו, בגלל סגנונן המובהק, בתים אלו מחייבים כיום את האדריכלים או לשמור על החזות הקיימת ולעצב, לפחות כלפי חוץ, בסגנון המקומי של בתי הקיבוץ, או לתכנן עיצוב זר ומנוגד לגמרי מאופי הישוב והשכונה.

חוסר גמישות זה מעורר שאלות רבות לגבי האם ישנו סגנון עיצובי של קיבוץ ? האם בתי הקיבוץ נכללים בסגנון הארץ ישראלי ?

אם אחזור לסקר שערכתי, ולהגדרתי מהי ישראליות, אז ישראליות עבורי היא סוג של "חוצפה מקומית עם מזג ים תיכוני וקצת ניחוחות של אירופה בשביל האווירה", מכאן שגם הבתים בהם אנו חיים, ואותם כאדריכלית אני מתכננת ומעצבת משקפים את אותה עמדה.
רוב הנשאלים ציינו כי הסגנון הירושלמי הוא הוא  אדריכלות ישראלית, וחלקם יזכירו את הבאוהאוס ובתי האבן הערביים כסגנונות מקומיים, ובין התשובות נכללו גם בתי הקיבוצים והמושבים כסמל של בניה כפרית ציונית בא"י.
אדריכלות ישראלית עבורי היא שילוב המבנה ועיצובו עם הסביבה הטבעית לו. אופי הישוב בו מתוכנן המבנה, טופוגרפיית המגרש עליו הוא נבנה, שימוש בחומרים מקומיים כמו אבן בזלת ברמת הגולן או אבן כורכר במישור החוף.

כיצד השפיע סגנון הבית הקיבוצי על האדריכלות של ימנו ?
כיום פונות אלי משפחות צעירות המתכננות את ביתם בקיבוצים וישובים כפריים כדוגמת מושבים ומושבות, וכשאני שואלת אותם כיצד הם מדמיינים יראה ביתם, לרוב הם מתארים לי האופן חזותי את בית הקיבוץ. לעיתים אף אומרים זאת במפורש. בית צמוד קרקע, שימושי ונוח, עם הגדרה ברורה בין האזורים בו, עם מראה כפרי אך בעל צביון מקומי הקשור לסביבה ולישוב בו הוא יבנה.
אני רואה שינוי זה בעיקר בבניה המכונה "בניה פרטית" או "בנה ביתך", אשר בראשית שכונות אלו נבנו בתים מודרניים ואף פוסט מודרניים, ואילו עתה חוזרים וממתנים את העיצוב, ומחפשים אחר מראה מקומי.

לגבי הסגנון המקומי או האילוץ ?
קשה לקבוע מה היה קודם ומי הושפע ראשון מהאידיאולוגיה השיתופית, האם הצריף שמקורו  בבית פשוט אכן שיקף באופן מיטבי את אידיאל החיים בקומונה או שפשוט משרדי התכנון יצרו דגמים ספורים ו"הנחיתו" אותם בקיבוצים השונים ללא התחשבות בסביבה, האקלים, הקרקע והעיקר באנשים והצורך המאוד בסיסי של כל אחד ואחת מאיתנו להיות שונה (למרות החיים שמבטלים כל שונות וייחודיות).

כיום ישנה מגמה כלל עולמית בתחום עיצוב הפנים המשלבת בין סגנונות. בארץ מראה זה תופס תאוצה בשנים האחרונות ובעיקר בקרב משפחות צעירות.
מהו הסגנון ?  כקיבוצניקית לשעבר, כך גדלנו וחיינו.
הרהטים האישיים שלי חלקם עברו בירושה ושופצו וחלקם קניתי עם השנים. וכך גם אחי וחברי.
והיום כשאנשים מבקשים ממני לעצב את בתיהם כך, אני רואה כיצד השפיע הקיבוץ במודע או לא במודע על חיינו.

הדבר הטוב הוא שכיום לאחר כ- 100 שנות התיישבות, אנו מצליחים לגבש לעצמנו סגנון וזהות טיפוסיים לנו, ולאט לאט אנו מפסיקים להשוות עצמנו למדינות בעלות היסטוריה של מאוד שנות עיצוב ותרבות.
מוזר, אך איכשהו הסגנון הקיבוצי הופך להיות לב הקונצנזוס כשמדובר בתכנון ועיצוב בית ישראלי.

 

אדר' אפרת מאירי

www.efratmeiri.co.il

 

{loadposition google02}

אהבתם ? שתפו

רוצים לקרוא עוד ?